החלטה בתיק ב"ש 1174/06

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת גב' ת' נאות פרי) מתאריך 17.1.06 בתיק ב"ש 6610/05.

2.       בהחלטתו האמורה החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, באופן, שעד לתום ההליכים, המתנהלים נגדו בתיק פ' 4118/05, ירותק המשיב לביתו של מר חיים שביב אשר בשד' הציונות 65 בחיפה, ויהיה נתון לפיקוחו המלא של מר שביב.

          בית המשפט קמא הוסיף והורה, כי מר שביב יהיה רשאי לצאת את ביתו לצורך ביצוע סידוריו האישיים השונים כשעה בכל יום, ובפרק זמן זה ישאר המשיב בביתו של מר שביב בפיקוחו של אחיו של המשיב או שהמשיב יתלווה למר שביב לסידוריו.

3.       כתב האישום שהוגש נגד המשיב מתייחס לאירוע שאירע בתאריך 26.12.05, ונטען בכתב האישום, כי בתאריך זה "תקף הנאשם שלא כדין את אשתו בכך שלפתה בכוח מתחת לבית השחי, הרימה באוויר והכניסה בכוח לתוך דירתם".

          אירוע זה נצפה על ידי שכנה המתגוררת בקרבת מקום, אשר מסרה הודעה במשטרה, וסיפרה כי אשת המשיב ניסתה לברוח ממנו וצעקה, אך המשיב הכניסה בכוח לדירתם, שם המשיכה אשת המשיב לצעוק, ועל כן הזמינה השכנה את המשטרה.

          השכנה הוסיפה, כי בעבר ראתה את המשיב מכה את אשתו, ומידי פעם היא שומעת צעקות מדירת המשיב ואשתו, ובפעם אחרת, ראתה את אשת המשיב מנסה לקפוץ מבעד לחלון דירתם, אך המשיב תפס אותה.

          מכל מקום, משהגיעו השוטרים לדירת המשיב שוחחו עם אשת המשיב, ולאחר מכן ביקשו מהמשיב כי יתלווה אליהם. המשיב סרב להתלוות לשוטרים והחל להשתולל, נכנס למטבח ונטל סכין ואיים לדקור את עצמו, ולאחר מכן נעץ את הסכין בספה שהייתה במקום וניסה לפתוח את דלת הדירה כדי להימלט מהמקום. משנמנע הדבר בעדו ניסה המשיב לדקור את אחד השוטרים, אך השוטרים הצליחו להוציא הסכין מידו. כשהודיעו השוטרים למשיב כי הוא עצור, נאבק המשיב בשוטרים וניסה לקפוץ מחלון דירתו (המצויה בקומה הרביעית), ורק לאחר מאבק קצר הצליחו השוטרים להניח אזיקים על ידיו של המשיב ולעצרו.

4.       בהודעה שנגבתה ממנו מסר המשיב, כי הגיע להפסקה של שעה מעבודתו, וראה את אשתו מחוץ לדירתם, כשהיא יושבת על ספסל ובוכה. המשיב טוען כי ניסה להרגיע אותה וכלל לא ניסה לפגוע בה, ולמעשה ביקש לעזור לה להיכנס לדירתם שכן היא חולת אפילפסיה והמשיב חשש שהיא על סף התקף.

          ככל שהדבר אמור בתקיפת השוטרים, טוען המשיב, כי כאשר השוטרים ביקשו ממנו כי יתלווה אליהם "אני התעצבנתי מזה", שכן לטענתו היה עליו לשוב לעבודתו, וחשש שאם לא ישוב יאבד את מקום העבודה. לטענת המשיב, הוא לא תקף אף שוטר, אך הוא מודה כי השתולל בדירה בשל החשש שיאבד את מקום עבודתו. המשיב הוסיף וסיפר, כי הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות, ובשלב מסוים החוקר שחקר את המשיב אף הפסיק את גביית ההודעה מהמשיב משום שהמשיב ביקש שיפנו אותו לבית חולים "כיוון שהוא בלע כמות גדולה של כדורים פסיכיאטריים".

5.       בהחלטתו מתאריך 8.1.06 הבחין בית המשפט קמא בין הראיות המתייחסות לתקיפת אשת המשיב לבין אלה המתייחסות לתקיפת השוטרים. בהתייחסו לראיות המתייחסות לתקיפת אשת המשיב קבע בית המשפט קמא: "אינני בטוחה כי קיימות ראיות לכאורה, ואם כן, הרי שהן דלות במיוחד".

          אין אני שותף לדעת בית המשפט קמא. ההודעה של השכנה מבססת לכאורה את העובדות הנטענות בכתב האישום בנוגע לתקיפת אשת המשיב, ואם טענת המשיב - כי ניסה לסייע לאשתו להכנס לדירה, משום שלתחושתו הייתה על סף התקף אפילפטי - הייתה נכונה, כי אז לא ברור מדוע הדבר נעשה בצעקות ולא ברור מדוע אשת המשיב, לפחות לדברי השכנה, ניסתה לברוח ממנו. לכך יש להוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה שהשכנה עדה לאלימות בין הבני הזוג.

          אוסיף, כי מלבד הודעת השכנה נגבתה אף הודעה מאשת המשיב, וזו מסרה בהודעתה כי הייתה עצבנית וירדה להירגע "ובעלי ירד למטה לבניין למטה ולקח אותי בכוח הביתה כי לא רציתי לעלות הביתה למרות שהוא ביקש ממני". אוסיף בהקשר זה, כי בתיק החקירה מצוי מסמך, מתאריך 29.12.05, שנערך על ידי העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה באגף הרווחה של עירית חיפה, וממסמך זה עולה כי "המשפחה הנ"ל מטופלת באופן אינטנסיבי במחלקתנו על רקע של אלימות במשפחה", וכי עובד סוציאלי אחר המטפל במשפחה סבור, כי המשיב "נמצא בסכנת התאבדות". האמרה כי אגף הרווחה מטפל במשפחה "באופן אינטנסיבי" על רקע אלימות במשפחה, מלמדת, כי אין מדובר במקרה אלימות בודד, ונראה כי אף השכנה שצפתה באירוע חששה שמא המשיב יפגע באשתו ועל כן הזעיקה את המשטרה.

          חמור יותר הוא האירוע עם השוטרים, שם הדוחות שערכו השוטרים מצביעים על התנהגות חסרת שליטה וחסרת מעצורים, כשהמשיב אוחז בידו סכין מטבח בגודל בינוני (ותצלומה מצוי בתיק החקירה).

          על כן, מבחינת הראיות שנאספו נגד המשיב, הנני סבור, כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום.

6.       ככל שהדברים נוגעים לעילת המעצר, אין ספק כי בעניינו של המשיב מתקיימת חזקת המסוכנות וקיימת עילה למעצרו. לא זו בלבד שתקיפת אשתו מעידה לכאורה על מסוכנותו של המשיב, אלא שחלקו השני של האירוע, בו איבד המשיב את השליטה על עצמו, כשהוא אוחז בסכין, ונדרשה הפעלת כוח מצד השוטרים כדי לרסנו, מעידה על מסוכנות שיש להביא בחשבון בעת קביעת חלופת המעצר.

7.       באשר לחלופת המעצר, כי אז קראתי תצהירו של מר שביב ואת חקירתו בבית המשפט. מר שביב הוא בן 64 שנים ומתגורר לבדו בדירתו שבשד' הציונות 65 בחיפה, מרחק הליכה מהמקום בו מצויה דירת המשיב (ברח' טבריה 17). מר שביב טען כי והוא מכיר את המשיב מעת ששירת במילואים, ואין לי ספק כי מר שביב רואה חובה לעזור למשיב ועל כן הוא מוכן לקבלו לביתו ולפקח עליו, ואין לי ספק כי יקיים חובותיו כמפקח ללא סייג.

          ואולם, כיוון שפרץ האלימות של המשיב כלפי השוטרים היה כה אלים וכה בלתי נשלט והוא מעיד לכאורה על מסוכנות רבה, היה מקום לתת הדעת גם לקרבת דירתו של מר שביב לביתו של המשיב.

          על רקע הראיות המצויות בתיק החקירה, מתקשה אני לקבוע שיש בחלופת המעצר שנקבעה כדי להשיג את מטרות המעצר, ונראה לי כי היה על בית המשפט קמא להורות על עריכת תסקיר מעצר במקרה זה.

8.       לפיכך, לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מורה כדלקמן: